1 דקות קריאה
איך מוכיחים בעלות על יצירה?

שניים טוענים בעת ובעונה אחת שהם היוצרים המקוריים של יצירה, וגם מאשימים שהצד השני גנב אותה, השתמש בה, זייף אותה, שילב אותה ביצירה חדשה וכד', והעיקר מתפרנס ממנה והיא יוצרת עבורו הכנסה. גרוע מכך, במקרים רבים יש הטעייה של ציבור הלקוחות ופגיעה במוניטין המקצועי של היוצר, לעתים אפילו פנייה מכוונת אל קהל הלקוחות של המתחרים ועוד ועוד. בבית הספר בו למדתי עיצוב לתואר הראשון , היה נוהג אחד הסטודנטים לתלות בחשאי לצד פרויקטים של חבריו הסטודנטים - את ה"מקור" שלהם. כלומר, מהיכן מועתק הפרויקט העיצובי שאותו הם מציגים לראווה כשלהם. אכן , מרגיז מאוד שאחד יצר את היצירה, ואילו השני משתמש בה. 

מכירים את הטקסט הזה מהמקורות היהודיים : "שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר: "אֲנִי מְצָאתִיהָ", וְזֶה אוֹמֵר: "אֲנִי מְצָאתִיהָ"; זֶה אוֹמֵר: "כֻּלָּהּ שֶׁלִּי", וְזֶה אוֹמֵר: "כֻּלָּהּ שֶׁלִּי" ? אבל אנחנו לא מדברים כאן על מציאות למיניהן, אלא על יצירה מקורית! במקרים רבים נקרא המומחה לתת חוות דעתו בנושא מקוריות יצירה, ולהכריע מיהו היוצר המקורי שלה. והמדובר בעיקר ביצירות פלסטיות חזותיות. יצירות עיצוב, או אומנות, או שילוב בין השניים ועוד. היצירה שעליה נלחמים בבית המשפט נוצרה על ידי מעצבים, אמנים או יוצרים שונים. מאחר ויצירה איננה עבודה טכנית בעיקרה, אלא היא נובעת גם ממוחו ומנפשו של היוצר, מאופיינים מקרים אלו באמוציות רבות, גם בגלל ההפסדים הכלכליים, גם בשל הפגיעה במוניטין וגם בגלל העיקרון. הפגיעה הנפשית והתסכול הכרוכים בגנבת יצירה הם בלתי נסבלים עבור הנגנב. 

כאשר מקרים כאלו מוגשים בפני מומחה המתבקש לכתוב חוות דעת - עולות אצלו השאלות הבאות: מיהו בעל היצירה? למי שייכת הבעלות על היצירה? מיהו היוצר הראשון? בתיק כזה יש לדון על מקוריות, זכויות יוצרים, הגנה על יצירה ועוד. לעיתים נדמה שעל מי שאינו בעל היצירה האמיתי, זה שהעתיק או השתמש - מוטלת עבודה קשה להוכיח את הבלתי אפשרי, אך מפתיע מאוד לגלות שבמקרים רבים בבירור משפטי, דווקא בעל היצירה האמיתי מתקשה להוכיח שהוא הוא בעל היצירה. נשמע פשוט ומובן מאליו? מסתבר שלא כל כך. כדי להקדים "תרופה למכה",  מצורפים כאן טיפים מהמומחה: 

טיפים להגנה על יצירה מקורית ישנם דרכים להוכיח מקוריות יצירה, כיון שיצירה היא תהליך ואינה אירוע קצר ומהיר. תהליך היצירה מאופיין בשלבים שבדרך כלל לא ניתן לדלג עליהם. אני ממליץ לשמר עבור כל יצירה - ראשית את הרעיונאות שלה, כלומר, את ההתחלה של היצירה ואת מקורות ההשראה שלה. לאחר מכן צריך לשמור את השלבים בעבודה כגון: סקיצות ידניות, קבצי מחשב, החלטות עיצוביות, מוק - אפים ומודלים, אבי - טיפוס, צילומים, ספקים שונים הקשורים ליצירה ועוד. 

כדאי לא להשתמש בעיצוב בפריטים גנריים כמו תמונות מבנק תמונות, או חלקים מוכנים שנרכשים וכד', המחלישים את מקוריות היצירה, ומקטינים את הסיכויים להוכיח את הבעלות והמקוריות של היצירה.

 כדאי גם לתעד את התכתבות היוצר עם לקוחותיו מזמיני היצירה אם היו, פגישות,לוחות זמנים ועוד. 

בבואכם למומחה, בבקשה לחוות דעת מומחה במקרה של העתקת מוצר שעיצבתם, עליכם להיות כנים עם המומחה. מסתבר שלעיתים זה הטוען שהעתיקו ממנו, בעצמו העתיק מגורם שלישי, או "קיבל השראה" ממוצר כזה, בארץ או בעולם.

לסיכום, לא תמיד הצד שהעתיק, השתמש, או ניצל צריך להוכיח את המקוריות והבעלות על יצירה. אלא ההיפך. זיכרו שהיצירה לבדה אינה מעידה על מקוריותה ועל בעליה, לכן השתמשו בטיפים.