גן יעקב היסטוריה ופילוסופיה
גן כמרכיב בתרבות
השילוב של עיצוב גן כמרכיב בתרבות החל עוד המאה ה - 15 אצל משפ' מדיטצי באיטליה, משפחת סוחרים עשירה (עסקו בעסקי הרוקחות והכנת צבע הארגמן) בעזרת עושרם הם בונים לעצמם את תדמיתם כבני תרבות, הם מקיפים עצמם משוררים, סופרים, ציירים וכך יוצרים לעצמם כריזמה של בני תרבות. פדרוס מארגן להם גנים סביב ביתם שיוכלו להסתובב עם משוררים ופילוסופים. הסיור בגן הוא אקט טבעי תרבותי, ומקור של אושר וסיפוק..
לאורך ההיסטוריה הגן שימש כדרך מחשבה על מערכת היחסים שבין טבע ותרבות.
Maccannall
טוען שאנחנו לא צריכים לראות את עיצוב הגן מתוך הקונפליקט של הטבע ותרבות אלא כחלל ביניהם באופן זה שהגן הופך למקום בו אנו פורקים את מערכות היחסים הכי עדינות והכי פורבלמטיות.
הגן כ"מקום"
שאלת משמעות עיצובהגן נידונה בהרחבה בכנס באוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה בשנת 1987.
מאמרי הכנס נערכו (1990) ע"י Francis & Hester (1990)
מביאים בקובץ אשר הגדיר את הגן כמקום, כפעולה, וכרעיון " גן נצפה פילוסופית כנקודה מאזנת בין שליטה אנושית מצד אחד, וטבע פראי מהצד השני הגן ייצג מקום בטוח מאיום הטבע הפראי או בריחה מפני פולשים. הגן הוא מעין " טבע תחת שליטה" , אידיאולוגיה עפ"י הדימוי שהחברה הגתה – כפי שהטבע "צריך" להיות ולהיראות, כסמל חברתי.
אריסטו מגדיר מהו טבע: אריסטו מבחין בין הדברים הטבעיים ובין הדברים שאינם טבעיים הדגם של האורגניזם החי, טבעי הוא מה שמתפתח ומתנועע מכוח עצמו, על פי הטבע: החיות, הצמחים, אדמה, אש, אוויר, מים. מקצתם מסיבות אחרות: אומנות, מלאכה, צירוף מקרים, בחירה, שיקול דעת, מזדמן.
לשיטתו של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו (1926-1984) – גן אינו טבע ולכן הוא "מקום" ויש לו חוקיות פונקציונלית, עיצובית, סמנטית. הוא ראה בגן הטרוטופיה (Hetrotopia) , חלל " אחר" הנפרד וקשור בה בשעה לחללים המציאותיים בהם מתקיימים חיי היומיום. יחד עם הכנסייה, בית הקברות, התיאטרון, הפנימייה.
מרבית הפילוסופים מסכימים, שתכלית גן איננה שכפול הטבע אלא שיקוף אידיאל הטבע, בכפוף לתפיסת המתכנן בציביליזציה ובתקופה שלהן הוא שיך. בתקופת הרנסאנס התייחסו לטבע כדבר מתקן טראפויתי, מעצב . ליאונרדו דיוינצי, ראה צורך לחנך ללמוד לחיות בתוך הטבע, בתמונה הדומה למונליזה, תמונה בשם "גינה ורה", בציור זה מציג לאונרדו "אשה טבע", שילוב של האשה בטבע, האשה על רקע עץ כאשר העץ משמש לה כמסגרת וראשה של האשה כחלק מן הטבע. אותה אשה היתה משוררת ידועה בתקופת הרנסאנס, בפירנצה. ליאונרדו כאחד שפחד מהטבע, והביע זאת לא פעם, הביע את פחדיו בציור אותה המשוררת, ולאור המילים של אחד משיריה " אני מבקשת את סליחתך, אני הנמרה שבהרים" . הפחד של לאונרדו מפני המקום, הלא מדוד, לא מנוהל, ולא מתורבת – הטבע, היערות , כמקום מפחיד ומסוכן..
הגן הוא מקום להמצאת צורות ורעיונות חדשים, עבור אדריכלי הנוף, חממה להתפתחות עיצובית וליישום תאוריות חדשות, הגנים השונים שתוכננו לאורך ההיסטוריה כדוגמת: הגן האנגלי, הגן הרנסאנסי, הגן ברוקי ועוד... הם כולם דוגמא לגנים שפותחו על בסיס תאוריה וקיבלו בכל פעם פרשנות מחודשת. הגן הוא גם חוויה, מקום למדיטציה , לבריחה מקונפליקט, להתבודדות.
אינדיווידואליות של מרחב ציבורי
לשיטתם של Francis & Hester (1990) במאמרם " משמעותם של גנים", " גנים במרחב הציבורי הם ריאקציה הפוכה לאינדווידואליזים העירוני שמתעוררת בצורת דרישה ציבורית למרחב ציבורי ומפגשים חברתיים".
גן כביטוי לכוח
הגן יכול להיות מודל להבעת כוח אישי או פוליטי, לדוגמא: אצל המלך לואי ה – 14 , בצרפת שהוזמן לחגיגה אצל ניקולא פוקה לרגל חנוכת הגן/ הבית, המלך יושב ונדהם מהעושר המוגזם שבטקס, לאחר ששנתיים קודם נאלץ המלך למכור את כל כלי הזהב, כדי לממן מלחמה, הוא זועם וממלמל " המלך לא מרוצה" והסוף שניקולא פוקה מוצא עצמו 30 שנה בכלא. וכ"שהמלך לא מרוצה" תשובת המלך להתרסה היא בניית גני ורסיי , ע"י אנדריי לינטו.
מאז ראשיתו הגן היה ביטוי של כח, כח הפיתוי, הגירוש, הגן עשוי לייצג מקלט, וגן עשוי לייצג את הבורר לפתרון של מערכות יחסים עדינות. MacCannel And Riley טוענים שהגן יכול לייצג שליטה גברית או נשית, תשוקה מודחקת או מתפרצת. הגן כמו בחברה האנושית מייצג ניגודים, עקביות מול השתנות.
הגן כביטוי של סדר
אנחנו נוהגים לחפש היגיון או סדר בעולם. אנו נוהגים לנהל: אנשים, אירועים , סביבה וכ"ו Francis & Hester (1990. מעצבים/ אדריכלים נוהגים לקרוא לדבר, עיצוב. סדר הוא האמצעי שלנו לתייק את האספקטים השונים של חיינו למקומות הנכונים. יש מס' אין סופי של דרכים ליצור את הסדר, אין דרך אחת טובה/ נכונה, מהיררכיה חברתית, סדר מתמטי, שיטות ניהול וכ"ו. הגנים הם סוג של ביטוי מודע או תת מודע של הסדר. חשיפת שיטת הסדר הוא המפתח למשמעות הגן. במאות הקודמות, פרשו את הגן במישור האסתטי צורני, בשעה שהסדר היה אקולוגי, חברתי, או רגשי.
Groth מסדר את הנוף באופן קונספטואלי, הסדר שלו נשען על המילים שאנו משתמשים בהם לאלמנטים בנופים משתנים. מדבר על ההבחנות בין חצר וגן, הפרדה בין החוץ והפנים.
Harkness אדריכל, מציע סדר של קונטקס אזור, על בסיס החקלאי באזור לדוגמא: הגדר, התעלה וכ"ו, אוצר מילים זה עוזר לו לבנות סגנון עיצובי לגנים דימיוניים.
הגן הטבעי מיוחס לאדריכל הגנים הגרמני, Willy Lange , בגדר שמורת טבע, אזור תצוגה בעל חשיבות כמעט דתית המבוסס על ידע מדעי ועל אומנות הגן. הגן הווה ביטוי לתנאים הייחודיים של חבל הארץ, ולזהות האתנית של בעליו, ומשקפת קשת רחבה של אמונות ותחושות.
הגן כמרפא- האלמנטים של הגן, אדמה, מים, שתילים, שמש, ורוח. יכולים להזין אותנו באנרגיות מחודשות. ובאותה שעה אנו חייבים לתקן את הנזקים הנוצרים בטבע.
הכניסה לגן
הגן כמקום
הכניסה אל גן יעקב מהווה את היציאה מהעיר והכניסה אל "היער", לא ליער מפחיד, ומאיים, יער מתורבת. קיימים בגן מוטיבים המזכירים את הלחות, הקרירות והפראיות של היער, בשילוב כוחו המרסן של האדם על הטבע
כמובא ע"י (1990Francis & Hester( "טבע תחת שליטה". שלושת הכניסות אל הגן שונות מאוד אחת מן השניה הכניסה מרח' דיזינגוף בצפון , כניסה רחבה מאוד עם גרם מדרגות, מרשימה, אך כמעט ולא ניתן להבחין מהרחוב שמעבר לגרם המדרגות מסתתר גן, אין שלט ואין גם אלמנטים אחרים המזמינים להיכנס לגן.
הכניסה השניה משדרות תרס"ט במערב, שביל צר שאינו מעיד על הגן היפה שבפנים, ואינו מאפיין כניסה ראשית לגן, אך שלט (גוש אבן ענק) מן הסוג של שלטי תורמים מציין את גן יעקב. הכניסה השלישית מכוון הבימה והיכל התרבות מדרום, היא הכניסה "הטבעית" בכניסה זאת אין ציון לגן, אך למי שמסתובב ברחבת הבימה/היכל התרבות יכול לגלוש לתוך הגן בלי להרגיש.כבר בכניסה זאת הגן מתרומם לגבהים, הגובה נוצר ע"י חדירה של הפרגולה שיוצאת מתוך היכל התרבות, היות ועל גבי הפרגולה שתכנן רכטר ,שהיא, כביכול ,הקירוי למפלס העליון, נוצר גן תלוי ע"י צמחיה מטפסת, המטפסת וגולשת למפלס התחתון. דבר המצמצם את האופק. משמעות נוספת למבנה הפרגולה, היכל התרבות חודר לתוך הגן, והגן חודר לתוך ההיכל, סינתזה בין השניים, נוצרת זיקה בין התרבות המוצגת בהיכל התרבות והגן כמושא תרבותי.
לפי Poliphilus סימבוליזם משתקף בפרטים ארכיטקטוניים. האדריכל רכטר נתבקש להשלים את מלאכת אביו שבנה את היכל התרבות לקשור בין שלושת מרכזי התרבות, היכל התרבות,מוזיאון הלנה רובנשטיין, והבימה וליצור גן פנימי, רכטר המשיך את שדרת העמודים ויצר שני מפלסים בעזרת גשרונים ומדרגות וע"י כך יצר תחושה של גן גדול יותר, דו מפלסי, וגבוה יותר.שני המפלסים עזרו לרכטר לגשר בין הגבעה שהיתה עם עצי השקמים ובין המפלס הנמוך יותר של היכל התרבות. ג'וזיה ונדור (1852-1920) ארכיטקט בריטי שחי בסוף המאה ה-19 והשפיע רבות על המודרניזציה של גני יפן, טוען שעיצובו של גן גדול , קל מעיצובו של גן קטן. תשומת לב רבה מוטלת לקביעת הקומפוזיציה, גודל הגן עם אווירתו ואופיו קובעים אם יטפלו בו בסגנון מהוקצע, בסגנון פראי, או בפשרה בין השניים. גן יכול להיות רחב מידות, ועדיין מטופל בסגנון מהוקצע, או קטן מידות ומטופל בסגנון פראי.
במפלס העליון מבצבצות צמרות העצים דבר היוצר למטייל במפלס העליון של הגן, מראה לא שיגרתי. הגן הוא גן אינטימי ,גן אהבה, גן של ידע ,יש בו גודש מלא בשפע של צמחים מינים וסוגים שונים יחדיו, גן ריכוזי קטן, גן של " עליזה בארץ הפלאות",אך אי אפשר ללכת בו לאיבוד, לאור מבנהו התלת- ממדי ניתן לראות ממקומות שונים מראות שונים,גן המשחק במרחב. המבנה של הגן מבוסס על צורות חזותיות מתמטיות כפי שמציין Poliphilus .שביליו מתאימים לתנועת הגוף (באזורים מסוימים רחבים יותר), אך אינו מתאים להליכה מונוטונית.
הסדר והכיוון בגן
יש שלושה צירי תנועה מתוך הגן החוצה אל מבני התרבות, אבל כל הצירים החיצוניים הנכנסים לגן מובילים לנקודת השיא " לקלימקס ואנטי קלימקס"- כפי שמוגדר במילון "המקום והרגע המותחים ביותר ביצירה", ללב ליבו של הגן ואלו הם עצי השקמים. האדריכל מוביל את הצופה לנקודה קריטית כמו ביצירה ספרותית, כמו נוף הנגלה מנקודת תצפית בראש ההר, כמו מעין במדבר. הגן מפותל עם נתיבים רבים, כולל נתיבים חותכים תלת ממדיים ונתיבים אלכסוניים. מבט ממקום אחד, פותח מבטים חדשים ומעניינים של הגן. גן עם כיוון ושביל, גן עם סדר ברור, עיצוב, עם היגיון וכיוון ע"פ
(1990Francis & Hester ( ברור שאין מקום לסטות מהשביל. גן המשלב את חוויות הראיה, ההליכה, והזמן יש בגן תהליכים דינמיים, הצמחים משתנים, גדלים, נרקבים Poliphilus (1990). Francis & Hester (1990) כותבים במאמרם שההליכה בשביל היא חוויה אישית שקשה לחלוק אותה עם אחרים, חווית הזמן – פרחים שפורחים בעונתם יוצרים את תחושת הזמן כפי שציין Poliphilus (1990) במאמרו.
הסדר כמחנך
הבט היסטורי. השקמים נשתלו לפני למעלה ממאתיים שנה,השקמים הם לב ליבו של הגן נראים כמעט מכל פינה, סביבם שביל צר קטן ואינטימי עולים אליהם במדרגות קטנות בנויות מחלוקי אבן. האדריכל רצה שנסתובב סביב עצים אלו ונתרשם מגודלם, גובהם, כוחם ומעתיקות שנותם ולכן יצר מסלול המכוון אותך אליהם, ובסופו סובב סביבם. מרדכי דוכבני שעבד עם אברהם קרוון על עיצוב הגן ושתילתו סיפר (עיתון גן ונוף 1979) שניסו לתכנן את הגן בהשראת הגנים היפנים וההיבט הארכיטקטוני של מבני הציבור הסמוכים.
לדברי מוטוקו סוגאסה (2002) "האספירציות היפניות בגן יעקב השיגו במידה זאת או אחרת את מטרתן. קווי היכר יפניים ניכרים בכמה ממאפייני הגן: הגן מציג נוף נטורליסטי,בעל קומפוזיציה נטולת ציר סימטרי שליט, קיים קשר הדוק בין המבנים הגובלים לגן (הקשר בולט במיוחד במקטע ליד היכל התרבות) הקומפוזיציה שבין המוטיבים של המים (למרות שאלה אינם פועלים במלואם לאחרונה), לגבעות, לאבנים, לגשרים, ולסטרוקטורות (מרושתות ומתפקדות גם כתמיכות לפרחי הוויסטריה. השילוב של כל אלה יוצר את האווירה האינטימית והתחושה הביישנית המאפיינת את גן יעקב". למרות שהמבנים הסמוכים לגן, "היכל התרבות" ו"הבימה" מאוד פתוחים ומוחצנים, התחושה בישיבה בגן היא של חממה. אין חוץ, מעין ניתוק מהעולם האורבני הסוער בחוץ, למרות ממדיו הפיזיים הקטנים יחסית. במובן הזה הוא כמו הגן הנזירי, ורק בעניין זה כמובן. היות וגן המנזר מייצג את הנצח ואת הקיפאון, אין התחדשות ואין השתנות, אין עצים נשירים או פורחים, גן שמייצג את החיים הדתיים נוצריים.
גן יעקב בשנות השישים נראה מרוקן ודליל מהיום. היה זה גן מינמלי מבחינת הצמחייה. המזרקות ובריכות המים(שהיום לא מתפקדות) נועדו ליצור רעננות בגן, קול שכשוך המים והשתקפות הצמחייה, אך אופטימיות רבה שולבה בבנייה וטיפוח הגן, הגינה והעבודה המלווה אותה הן חלק מחווית ההוויה, מחווית הקיום בעולם אשר הוגדרה על ידי הפילוסוף Heidegger במושג Dwelling . דרך בניה וטיפול יוצרים להם יחידים וחברות מקום בתוך הטבע המשקף את צורכיהם, ערכיהם ומאוויהם To Dwell פירושו לא רק לבנות אלא גם לטפח ולעבד את האדמה וכך במשמעות הכפולה של המושג כרוכים יחדיו הבית והגינה כחלק מחווית הקיום בעולם.
כמושג וכרעיון הגינה היא חלק מהחשיבה החברתית המסורתית והמודרנית. בדומה לגן האנגלי גן יעקב מבטיח לסובייקט מפלט מפני הרעש והמולת הרחוב חווית מים ומזרקות. הגן האנגלי מבקש להיות הגשמה של גירוי הנשגב, הילה לחווית הנשגב, רעיון הנשגב מופיע בכתביו של קנט , כמושג המתקן. היפה והנשגב הם דברים שונים, מה שראוי לנשגב אינו ראוי לתואר יפה ומה שראוי ליפה אינו ראוי לנשגב. היפה הם תוצרי תרבות מסוימים שיש להם סימנים מסוימים או שהוא אינו תוצר תרבות שניתן להכיל עליו תוצרי תרבות. ננסה לחלק את הדברים המאפיינים את "היפה", "הנשגב".
היפה: צדפים, פרחים, קונכיות, ציפורים, ציפורי גן עדן וכ"ו
דברים קטנים פיזית
האין סוף הקטן (טיפת מים)
הנשגב:הרים, סערות, שמים, עננים, ברקים
דברים גדולים פיזית
האין סוף הגדול
הגן האנגלי מבקש מהסובייקט לחשוב על חווית הנשגב, הגן האנגלי אינו בגדר גן יפה.
גן יעקב לעומת זאת בגדר היפה:
א. ממדיו הקטנים
ב. התפיסה הראשונית של הגן כגן יפני, גן מיניאטורות , מעין גן
בונסאי שבו הפרטים חשובים ולא גודל ומרחבי הגן.
Achav Stein (1990) חוקרת האמונה באמצעות מקורות ספרותיים יהודיים על הגן , מחפשת את הטווח בין הנשגב והחושני.
גן יעקב תחום מסביבו במבני תרבות שמסתירים אותו מהרחוב, ומצד שני הגן הוא "הדבק" שבין שלושת המבנים, פתוח אל המבנים, חודר אל המבנים והמבנים חודרים אליו, סינטזה מוחלטת. צרכני התרבות הם האנשים הסובבים בגן
כיום נופו של הגן לא כל כך מנוהל, עד כדי כך שלאחר 40 שנה נראה המקום לא מתוכנן...
Ian Mcharg (1990) "טבע לא מנוהל, הוא הגן הכי אלוהי".
הגן כזיכרון היסטורי
"כל גן ממשי הוא מקום שניצוד ע"י מחשבות של זיכרון, לפיכך הגן הוא נוסטלגי, ריאקציוני, אך בכל פעם שגן חדש נולד, יש תקווה שהעולם יהיה טוב יותר. כשאנו בוחנים את העבר בגן הוא רשימה ייחודית , בעלת עוצמה. בהווה הגן הוא שותף, בעתיד מטפורה שמתגרה באבחנות סותרות. גן יעקב הוא גן עם זיכרון כדוגמת הגן האנגלי, הכולל בתוכו אזכורים היסטוריים, התחברות מעניינת של הטבע וההיסטוריה. " שלשת עצי השקמה שעל הגבעות מהווים שרידים של ריכוז גדול יותר של עצי שקמים שהיו קיימים במקום לפני עשרות שנים. העצים התנשאו על גבעה חולית שאדמותיה שימשו חווה חקלאית לימודית לתלמידי העיר. באותם הימים שעורי החקלאות היו שיעורי חובה וראו בהם ערך מחנך חשוב ביותר. לאחר חיסול החווה ויישור הגבעה לצורך הקמת היכל התרבות, ומוזיאון האומנות ע"ש הלנה רובנשטיין, התנהל מאבק על חיי העצים ובלחץ משוגעים לדבר " ניצלו עצים אחדים" (מתואר בעיתון טורים 1980 י"ב – י"ג). במלוא תנופת בניין הבימה, הבולדוזרים נגסו בגבעה ונותרו עליה שלושה עצי שקמה, שרידים מגן השקמים הגדול והידוע. השקמים נשארו בין המוסדות שנבנו, הבימה, היכל התרבות, והמוזיאון "הלנה רובנשטיין" זהו הביטוי לטבע השלישי, קומבינציה בין המלאכותי והטבע ע"פ Poliphilus.
על פי האמונה היפנית, עץ עתיק יומין או חבורת סלעים על הר סמלו את האלים, וההר היה הגן
שבו התגודדו והשתעשעו האלים.
Walker אדריכל, משאיל מגנים היסטוריים עקרונות של סדר צורני שמכתיב לו את הפרקטיקה לאדריכלות הנוף.
Shepard מציג תפיסת עולם של "אובייקט נמצא" שימוש בגן מחומרים שאנו אוספים, מציגים, היסטוריים. הוא טוען שכשמוצרים אלו מוצאים מהקשרם ומוכנסים לתוך נוף מיניאטורי הם נותנים סדר מחודש. שפרד מרמז כי סדרי הנוף המוכלים במחשבות ובתבניות היומיומיות, מורכבים ומתוחכמים יותר מהגיאומטריות שנעשות ע"י מעצבי גנים.
על מנת להבטיח את שימור העצים ומבנים היסטוריים, חקקו ערים כדוגמת ת"א חוק האוסר על כריתת עצים (כולל עצי פרי ברשות הפרט), והריסת מבנים/ חזיתות לשימור.
אלמנטים נוספים בגן יעקב שהם זיכרון היסטורי, שדרות העמודים היוצאות מתוך בניין היכל התרבות וממשיכה בתוך הגן, הפרגולה הנמצאת על גבי העמודים והמזרקות. ריהוט רחוב, קישוטי רחוב כגון: מזרקות המים (נימפאות), שדרות עמודים, ארקדה Arcada המוצבים לאורך רחובות וסביב כיכרות, קולנדות, נועדו לפאר ולקשט נוף עירוני, רואים את זה עוד בתקופה ההלינסטית ואח"כ בתקופה הרומית. העמודים יוצרים אומנם מעבר מקורה, והם מגוננים מפני הגשם בחורף ומפני שמש יוקדת בקיץ. אולם הם הוקמו בעיקר כדי להעניק מראה רב הוד לצירי התנועה, לרחבות ציבוריות, או לגנים.
מזרקות המים נימפאון Nympheon , מזרקה ציבורית לרוב מבנה דקורטיבי הממוקם במוקד עירוני או בגן, בעל חזות תיאטרלית ובריכה שאליה נשפכו מים מצינורות מוסתרים בחזית. מזרקות אלו נועדו לגוון ולהעשיר את הנוף העירוני.
סיכום
הגינה והעבודה המלווה אותה הן חלק מחווית ההוויה, מחווית הקיום בעולם אשר הוגדרה על ידי הפילוסוף Heidegger במושג Dwelling . דרך בניה וטיפול יוצרים להם יחידים וחברות מקום בתוך הטבע המשקף את צורכיהם, ערכיהם ומאוויהם To Dwell פירושו לא רק לבנות אלא גם לטפח ולעבד את האדמה וכך במשמעות הכפולה של המושג כרוכים יחדיו הבית והגינה כחלק מחווית הקיום בעולם.
כמושג וכרעיון הגינה היא חלק מהחשיבה החברתית המסורתית והמודרנית. משמעותה הינה תלוית זמן, מקום, ותרבות Francis & Hester (1990)
קשת המשמעויות הרחבה של הגינה כמושג ורעיון ניתן לחלק למספר תימות מרכזיות:
בין הטבע ומעשה ידי האדם - ביטוי לכוחו המרסן של האדם על הטבע.
כסמל בעל משמעות דתית - משקפת הגינה קשת רחבה של אמונות ותחושות. הגינה היא גן העדן, מימושו הפיסי של הרעיון המופשט, ויחד עם זאת, מחוז כוחות הפיתוי והשאול.
כסמל חברתי - משדרת הגינה מסרים המוסכמים על בני אותה חברה. אופן עיצוב הסביבה מבטא את הזהות החברתית של הקהילה כמו גם את האידיאולוגיה שלה.
הגן כסדר – הגנים הם סוג של ביטוי מודע או תת מודע של הסדר
הגן כמרפא- האלמנטים של הגן, אדמה, מים, שתילים, שמש, ורוח. יכולים להזין אותנו באנרגיות מחודשות. ובאותה שעה אנו חייבים לתקן את הנזקים הנוצרים בטבע, בגן הגלובלי שלנו. הטבע הוא לפעמים גן עדן והיום הוא מקום הדורש טיפול, אם לא נטפל המקום/ אנחנו נתכלה.
גן יעקב כ"מקום" הוא הדגם המביא לידי ביטוי את הסדר, את כוחו המרסן של האדם, את הזהות החברתית של הקהילה, ויש בו את השילוב של מלאכותי וטבעי כפי שהגדיר אותו Poliphilus (1990) הטבע השלישי Third nature .
גנים הם אתרים מיוחדים בעלי עוצמה ומשמעויות ייחודיות, עבור הקהילה בה נוצרו ואחרים. הגנים הם "מראה" המשקפת חוויות אנושיות, חושניות,וחוויות המשקפות את הזמן.
הגינה נבחנת כ"מקום" ע"י היסטוריונים , גיאוגרפים ואדריכלי נוף. במטרה להציג את הגינה כישות פיסית, כארגון של אלמנטים צמחיים ודוממים בחלל, כאתר התרחשות לפעילויות שונות, המנוהל ע"י אדם. הגינה כ"מקום" היא העציץ על אדן החלון, אך גם גן הנוף האנגלי או הגן הגלובלי של היקום כולו. הגינה כ"מקום" היא אתר הפעילות היומיומית, ואינו מוגבל למקום.
בלב ליבה של האורבניות התל אביבית בין "הבימה" בדרום ,היכל התרבות במזרח, ומוזיאון "הלנה רובינשטיין" בצפון. בין רחובות דיזנגוף, הוברמן, ושדרות תרס"ט, נחנך ב- 21.5.64 "גן יעקב", החוט המקשר בין שלושת המבנים, על גבי גבעה שעליה נותרו שלשה עצי שקמה שרידים מגן השקמים.
תרמו את הגן משפ' סורסקי , ממקסיקו על שם בנם המנוח יעקב סורסקי .
תוכנן בחלק האדריכלי מבני ע"י האדריכל יעקב רכטר ובחלק הגינון ע"י אברהם קרוון, שניהל את מחלקת הגינון בעיריית ת"א באותה תקופה וע"י מרדכי דורבני עוזרו שתכנן וביצע בפועל.
כותב המאמר מעצב תעשייתי M.Des אחיה גריזים
